צוריאל רביב

מייסד עמותת יט"ר ישראל
צוריאל רביב מתגורר בכרמי גת, נשוי ואב לחמישה ילדים. צוריאל למד בישיבת ההסדר הר ברכה עד לגיוסו לצה”ל בשנת 1997, שם שירת כנהג טנק בחיל השריון.
לאחר שירותו הצבאי, למד צוריאל רביב בישיבת עטרת כהנים שבאזור הכותל המערבי. בשנת 2016, בעקבות רצח דפנה מאיר, הנרצחת ה-14 ביישוב עתניאל, החליט צוריאל להקים את ארגון יט”ר ישראל יחד עם ג’פרי רוכוורגר
Tzuriel Raviv

צוריאל רביב

סרן במילואים
מפקד ומייסד

צוריאל רביב – מייסד עמותת יט”ר ישראל

מאחורי עמותת יט”ר ישראל עומד חזון שמחבר בין התנדבות, מקצועיות, יכולות שטח ותחושת אחריות כלפי החברה הישראלית. מי שמזוהה עם הקמת העמותה והובלתה הוא צוריאל רביב, שפעל ליצירת מסגרת שבה ידע, ניסיון ויכולות מקצועיות יכולים להפוך לכוח משמעותי של עשייה ושל תרומה לקהילה.

הפעילות של יט”ר ישראל נשענת בראש ובראשונה על אנשים שמוכנים להעמיד את הניסיון והיכולות שלהם לטובת משימות שבהן הם יכולים לסייע. הרעיון אינו מסתכם בהתנדבות נקודתית, אלא ביצירת מסגרת מקצועית ומאורגנת שמחברת בין אנשים בעלי מיומנויות מתאימות לבין צרכים ממשיים שעולים מן השטח.

לאורך השנים התפתח המערך מתוך תפיסה שלפיה ניסיון שנצבר במשך שנים יכול להמשיך לשרת את החברה, כאשר מעניקים לאנשים את הכלים, ההכשרה והמסגרת המתאימים לכך.

צוריאל רביב והחזון שהוביל להקמת העמותה

החזון של צוריאל רביב מבוסס על ההבנה שבחברה הישראלית קיים מאגר גדול של ידע וניסיון. אנשים רבים מחזיקים ביכולות שנרכשו לאורך שנים של פעילות מקצועית, שירות צבאי, נהיגת שטח והתמודדות עם תנאים מורכבים.

השאלה המרכזית היא כיצד ניתן לרתום את היכולות האלה בצורה נכונה ולהפוך אותן לכוח מאורגן שיכול לסייע בעת הצורך.

מתוך התפיסה הזאת צמחה עמותת יט”ר. במקום להסתפק ברצון טוב, הדגש הוא על שילוב בין רוח ההתנדבות לבין מקצועיות, הכשרה, משמעת ועבודת צוות.

עבור מייסד עמותת יט”ר, היכולת לתרום מתחילה בנכונות של אנשים לתת מעצמם, אך היא אינה מסתיימת שם. כדי להפוך את הרצון לעשייה אפקטיבית יש צורך במסגרת שיודעת לחבר בין המתנדבים, לפתח את היכולות שלהם ולאפשר להם לפעול יחד.

כך הופכת תרומה לקהילה מפעולה חד-פעמית לעשייה שיכולה להימשך לאורך זמן.

עמותת יט”ר ישראל – מהרעיון לעשייה בשטח

כאשר מדברים על עמותת יט”ר ישראל, אחד הדברים הבולטים הוא החיבור לעולם השטח. עם זאת, כלי הרכב והציוד הם רק חלק מהתמונה. מאחוריהם נמצאים אנשים בעלי ניסיון, מיומנות והיכרות עם תנאי פעולה מורכבים.

כלי מתקדם אינו מספיק בפני עצמו. כדי להשתמש בו באופן אפקטיבי נדרשים מפעילים מיומנים, הכשרה מתאימה, תיאום ויכולת לקבל החלטות כאשר המציאות משתנה במהירות.

הגישה הזאת קיבלה ביטוי גם בפעילות בשטח. באתר צה”ל פורסמה כתבה המתארת את פעילות יט”ר והתרחבות יחידת הטרקטורונים לזירה הצפונית, ובה מוזכר צוריאל רביב כמפקד היט”ר. הכתבה מתארת את פעילות אנשי המילואים ואת השימוש ביכולות נהיגה מבצעיות ובכלי שטח בתוואים מורכבים.

הדוגמה הזו ממחישה כיצד ניסיון שנצבר לאורך זמן יכול לקבל משמעות נוספת כאשר הוא משתלב בתוך מערכת מאורגנת ומוכנה לפעולה.

האנשים שנמצאים במרכז הפעילות

מאחורי הפעילות נמצאים בראש ובראשונה אנשים. המתנדבים ואנשי המילואים מגיעים עם ניסיון שונה ועם יכולות מגוונות, אך המכנה המשותף ביניהם הוא הנכונות להשקיע זמן, ידע ואנרגיה לטובת משימה רחבה יותר.

מבחינתו של צוריאל רביב, יצירת קבוצה כזו דורשת יותר מאשר חיבור בין אנשים בעלי תחומי עניין דומים. היא מחייבת בניית תרבות של אחריות, אמון, מקצועיות ועבודת צוות.

כאשר כל אדם מבין מה מצופה ממנו וכיצד היכולת האישית שלו משתלבת בתוך המערך הכולל, ניתן להפוך אוסף של אנשים מנוסים לצוות שפועל בצורה מסודרת ואפקטיבית.

זהו גם אחד הרעיונות שמאפיינים את יט”ר ישראל: האדם נמצא במרכז. הציוד, כלי השטח והטכנולוגיה נועדו לסייע לו להשתמש ביכולותיו בצורה הטובה ביותר.

מייסד עמותת יט”ר והמשמעות של תרומה לקהילה

המושג תרומה לקהילה יכול לקבל צורות רבות. יש מי שתורמים משאבים, אחרים מקדישים מזמנם, ויש אנשים שבוחרים להעמיד ניסיון מקצועי שצברו במשך שנים לטובת הכלל.

הגישה שמוביל צוריאל רביב מתמקדת במידה רבה באפשרות לזהות יכולות שכבר קיימות וליצור עבורן מסגרת מתאימה. אדם בעל ניסיון משמעותי בנהיגת שטח, למשל, מחזיק בידע שאפשר לפתח ולהתאים למצבים שבהם נדרשת ניידות בתנאים מורכבים.

כך נוצרת צורה נוספת של התנדבות: לא רק הרצון להגיע ולעזור, אלא האפשרות להביא לשטח מיומנות מקצועית בעלת ערך.

מנקודת המבט של מייסד עמותת יט”ר, החיבור בין הרצון לתת לבין היכולת המקצועית הוא חלק מרכזי ביצירת מערך שיכול להמשיך לפעול ולהתפתח לאורך זמן.

מנהיגות שמתחילה בהיכרות עם השטח

אחד המרכיבים המרכזיים בסיפור של צוריאל רביב הוא הקשר בין מנהיגות לבין עשייה. כאשר מדובר במסגרת הנשענת על אנשים בעלי ניסיון ועל רוח התנדבות, מנהיגות אינה יכולה להתבסס רק על הגדרות תפקיד.

היא דורשת יכולת לרתום אנשים סביב מטרה משותפת, להקשיב לידע שהם מביאים איתם וליצור מערכת שבה כל אחד מבין את מקומו ואת האחריות שלו.

במקביל, נדרשת יכולת להגיב למציאות משתנה. כאשר מתעורר צורך חדש, יש לבחון אילו יכולות כבר קיימות וכיצד ניתן להתאים אותן למצב.

הגישה הזאת מסייעת להבין את ההתפתחות של הארגון לאורך השנים. במקום להתחיל בכל פעם מחדש, ניתן להישען על הניסיון המצטבר, ללמוד ממנו ולשפר את המוכנות לקראת המשימה הבאה.

יט”ר והיכולת לפעול בתנאי שטח מורכבים

אחד המאפיינים המזוהים עם יט”ר הוא היכולת לפעול בתוואי שטח שבהם כלי רכב רגילים עלולים להתקשות. בתנאים מסוימים, מהירות וניידות אינן רק יתרון טכני. הן יכולות להשפיע על היכולת להגיע ליעד ולסייע בביצוע משימה בזמן.

הפעילות הזו זכתה גם לחשיפה בתקשורת הישראלית. כתבת עומק שפורסמה ב”ישראל היום” הציגה מבט מקרוב על פעילות היחידה הטקטית הרכובה ועל האופן שבו נעשה שימוש ביכולות ניוד בתנאי שטח מורכבים.

החשיפה לפעילות ממחישה את הערך שנוצר כאשר ניסיון, מיומנות ומסגרת מאורגנת מתחברים יחד.

עבור צוריאל רביב, המוכנות היא חלק מתפיסה רחבה יותר: לא להמתין לרגע שבו יכולת מסוימת נדרשת כדי להתחיל לבנות אותה, אלא להתאמן, ללמוד ולהתכונן מראש.

מה מייחד את המודל של יט”ר ישראל?

אחד המאפיינים של יט”ר ישראל הוא השילוב בין רוח ההתנדבות לבין השאיפה לפעול בצורה מקצועית ומסודרת.

מצד אחד נמצאים אנשים שבוחרים להקדיש מזמנם ומהידע שלהם. מצד שני קיימת הבנה שכאשר מדובר במשימות מורכבות, מוטיבציה לבדה אינה מספיקה. יש צורך בהכשרה, תכנון, ציוד מתאים, תיאום ועבודת צוות.

השילוב הזה מאפשר ליצור מודל שבו ההתנדבות אינה באה במקום מקצועיות, אלא פועלת לצידה.

מבחינת עמותת יט”ר, המטרה היא לאפשר לאנשים שרוצים לתרום לעשות זאת במקום שבו הידע והניסיון שלהם יכולים לקבל משמעות ממשית. ככל שהמסגרת מקצועית ומאורגנת יותר, כך ניתן להשתמש בצורה טובה יותר ביכולות שכל אחד מביא איתו.

עמותת יט”ר ישראל כמכפיל כוח אזרחי

הפעילות של עמותת יט”ר ישראל מציגה דרך מעניינת להסתכל על החברה האזרחית כמאגר של ידע ויכולות. בישראל קיימת מסורת ארוכה של התגייסות והתנדבות, אך כאשר הרצון לסייע משתלב במסגרת קבועה ומאורגנת, ניתן לבנות יכולת עוד לפני שמגיע הרגע שבו היא נדרשת.

האנשים מביאים איתם ניסיון, ההכשרה מאפשרת ליצור שפה משותפת, הכלים מסייעים לבצע את המשימות והמסגרת מחברת בין כל המרכיבים.

כך נוצר מכפיל כוח אזרחי: הידע אינו נשאר רק ברמה האישית, אלא הופך לחלק ממערך רחב יותר.

התפיסה הזו מעניקה משמעות נוספת למושג תרומה לקהילה. לא מדובר רק בהתגייסות ברגע מסוים, אלא גם ביצירת תשתית של ידע, אנשים ומוכנות שניתן להמשיך לפתח לאורך זמן.

צוריאל רביב ועמותת יט”ר ישראל – חזון של עשייה ואחריות

הסיפור של צוריאל רביב ושל עמותת יט”ר ישראל הוא בראש ובראשונה סיפור על החיבור בין יכולת לבין אחריות.

ניסיון שנצבר אצל אנשים במשך שנים אינו חייב להישאר מאחור. כאשר קיימת מסגרת שיודעת לרכז אותו, לפתח אותו ולהתאים אותו לצרכים ממשיים, הוא יכול להפוך למשאב משמעותי עבור החברה.

זהו הרעיון שמלווה את דרכו של מייסד עמותת יט”ר: לזהות יכולות קיימות, לחבר בין האנשים המתאימים וליצור עבורם מסגרת מקצועית שבה הם יכולים לתרום.

מאחורי כלי השטח, ההכשרות והפעילות נמצאים בסופו של דבר אנשים שבוחרים להקדיש מהזמן ומהניסיון שלהם למען מטרה משותפת.

זהו גם החזון שמלווה את עמותת יט”ר ישראל – להפוך רצון להתנדב, ניסיון מקצועי ותחושת אחריות ליכולת ממשית של תרומה לקהילה, במקום שבו היא יכולה לייצר ערך.

תמכו ביט"ר

ושימרו על גבולות ישראל בטוחים