עבור אנשים רבים, נהיגת שטח מתחילה כתחביב. יוצאים בסוף השבוע, מכירים מסלולים, לומדים להתמודד עם עליות, ירידות, חול ותוואי מורכב וצוברים עם השנים ניסיון שקשה לרכוש בדרך אחרת. אבל מה קורה כאשר היכולת האזרחית הזאת פוגשת צורך מבצעי?
זהו אחד ההיבטים המעניינים בסיפור של עמותת יט”ר – היחידה הטקטית הרכובה. לאורך השנים נבנה סביב הארגון מערך של אנשים בעלי ניסיון בנהיגת שטח ובתנועה בתוואים מורכבים. לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל קיבלו חלק מהיכולות האלה ביטוי גם במסגרת שירות המילואים של אנשי היחידה.
המעבר אינו פשוט כמו להחליף בגדים אזרחיים במדים ולהמשיך לנהוג. פעילות צבאית דורשת הכשרה, עבודה במסגרת פיקודית והתאמה של מיומנויות הנהיגה לצרכים שונים. במקרה של אנשי יט”ר, הניסיון שהגיע מהשטח האזרחי הפך לנקודת פתיחה שעליה נבנתה יכולת נוספת.
מהי יט”ר ישראל ואיך מתחיל הסיפור?
יט”ר ישראל היא היחידה הטקטית הרכובה, ארגון המבוסס על מתנדבים ובעלי יכולות שטח. העמותה הוקמה בשנת 2016, ובין מטרותיה נכללו לאורך השנים חילוץ והצלה, חיפוש נעדרים, סיוע לכוחות הביטחון והכשרת מתנדבים.
אחד האנשים המזוהים עם הקמת הארגון הוא צוריאל רביב, ממקימי העמותה ומי שמזוהה עם הובלת פעילותה לאורך השנים.
הרעיון שעליו התבססה עמותת יט”ר ישראל היה מעשי: בישראל קיימים אנשים שמחזיקים בניסיון משמעותי בנהיגת שטח ובהפעלת כלי רכב בתוואים מורכבים. במקום שהידע הזה יישאר רק בעולם האזרחי, ניתן ליצור מסגרת שבה חלק ממנו ישמש גם לפעילות התנדבותית ולסיוע בעת הצורך.
עוד לפני המלחמה עסק הארגון בהכשרות ובפעילות שטח. המציאות שנוצרה לאחר 7 באוקטובר הציבה בפני חלק מאנשיו מסגרת חדשה.
כשניסיון אזרחי פוגש את מערך המילואים
נהג שטח מנוסה יודע לקרוא תוואי, לזהות מכשולים ולהבין כיצד הכלי שעליו הוא נוהג מגיב לקרקע משתנה. אלו מיומנויות שיכולות להיות שימושיות גם בסביבה מבצעית, אך הן אינן מספיקות בפני עצמן.
חייל מילואים פועל כחלק ממערכת צבאית. הוא מקבל משימה, עובד תחת פיקוד ונדרש לפעול לצד כוחות נוספים. לכן המעבר של אנשי יט”ר ישראל למסגרת המילואים דרש התאמה של הידע הקיים למציאות חדשה.
באתר צה”ל פורסם תיאור של פעילות יחידת הטרקטורונים של היט”ר, שבו ניתן לראות כיצד נעשה שימוש בטרקטורונים ובנהגים במסגרת משימות בשטח. הפרסום עוסק בין היתר ביכולת לנוע בתוואים מורכבים ובאופן שבו היחידה מתכוננת לתרחישים מבצעיים.
הסיפור אינו רק כלי הרכב, אלא הדרך שבה ידע שנצבר במשך שנים בעולם האזרחי מקבל שימוש במסגרת אחרת.
למה דווקא טרקטורונים?
כשחושבים על כלי רכב צבאיים, טרקטורון אינו בהכרח הכלי הראשון שעולה בראש. אבל לכלי קטן וקל יחסית יש מאפיינים שמתאימים לסוגים מסוימים של שטח.
הוא מסוגל לנוע בשבילים צרים ובאזורים שבהם כלי רכב גדולים יותר עשויים להתקשות. ממדיו מאפשרים לו להתקדם בתוואים מורכבים יחסית, בהתאם לסוג הכלי ולתנאי הקרקע.
עם זאת, טרקטורון אינו תחליף לכלי רכב אחרים ואינו מתאים לכל משימה. זו נקודה חשובה להבנת הפעילות של יט”ר: הרעיון הוא להשתמש במאפייני הכלי במקום שבו הם מתאימים לצורך.
לשם כך נדרש גם נהג שמכיר את הכלי, את יכולותיו ואת מגבלותיו.
צוריאל רביב והמעבר לפעילות במסגרת צבאית
המעבר מהפעילות האזרחית למסגרת המילואים מופיע גם בפרסומי צה”ל העוסקים ביחידה.
צוריאל רביב, ממקימי יט”ר ישראל ומפקד היט”ר במסגרת הצבאית המתוארת בפרסומי צה”ל, הסביר כי אנשי המילואים מגיעים עם דגש על נהיגה מבצעית ועוברים הכשרות ייעודיות על הכלים בתרחישים שונים.
עבור צוריאל רביב, הניסיון שמביאים האנשים הוא בסיס שעליו נדרשת הכשרה המתאימה למסגרת שבה הם פועלים. נהג יכול להיות בעל ניסיון רב בשטח, אבל פעילות ביום ובלילה ובמסגרת משימה צבאית דורשת ממנו מיומנויות נוספות.
החיבור הזה מסביר חלק מהדרך שעברה יט”ר ישראל: מהתארגנות אזרחית המבוססת על מתנדבים ובעלי ניסיון בשטח ועד לפעילות של חלק מאנשיה במסגרת מערך המילואים.
לא כל נהג שטח הוא מיד נהג מבצעי
אחד הדברים שקל לפספס בסיפור הוא ההבדל בין ניסיון אזרחי לבין הכשרה מבצעית.
אדם יכול להיות נהג שטח מצוין ולהכיר היטב את הרכב שלו, ועדיין להידרש להכשרה נוספת כאשר מטרת הנהיגה משתנה. במסגרת צבאית הנהיגה היא חלק ממשימה רחבה יותר.
יש צורך לעבוד לצד כוחות נוספים, לפעול בהתאם להנחיות ולדעת כיצד להתנהל כאשר התנאים משתנים במהירות.
לכן הניסיון של אנשי עמותת יט”ר אינו מחליף את ההכשרה הצבאית. הוא מספק בסיס שעליו ניתן לבנות מיומנויות המתאימות לפעילות המבצעית.
מהדרום ועד רמת הגולן
אחד השינויים שעברה היחידה בתקופת המלחמה היה הרחבת הפעילות לגזרות שונות.
בפרסום של צה”ל מיולי 2024 תוארה פתיחת פעילות היט”ר גם בזירה הצפונית. המעבר לצפון הוא דוגמה לכך ש”נהיגת שטח” היא אינה יכולת אחידה.
נהיגה באזור מדברי שונה מתנועה באזור הררי. סוג הקרקע משתנה, השיפועים אחרים וגם תנאי מזג האוויר יכולים להשפיע על אופן הנהיגה.
לכן כאשר אנשי יט”ר ישראל עוברים בין גזרות, לא מספיק להביא את אותו כלי ואת אותו נהג. נדרשת התאמה של ההכשרה ושל שיטת העבודה לסביבה החדשה.
בכתבה של צה”ל על פעילות יחידת הטרקטורונים בזירה הצפונית מתוארת פעילות אנשי המילואים באזור אוגדה 210 וחטיבה 474, לצד התאמת הפעילות לתנאי הגזרה.
מאזרחים בעלי ניסיון לצוות שפועל יחד
הסיפור של אנשי יט”ר במילואים אינו רק סיפורם של נהגים בודדים. אחד האתגרים ביצירת יחידה המבוססת על אנשים שמגיעים מרקעים שונים הוא להפוך ניסיון אישי לדרך עבודה משותפת.
נהג אחד יכול להגיע עם ניסיון של שנים בדיונות, אחר מכיר היטב אזורים הרריים ואדם נוסף מביא איתו רקע צבאי משמעותי.
היכולות האלה עשויות להיות שימושיות, אבל הן צריכות להשתלב במסגרת משותפת. כאן נכנסים לתמונה ההכשרות, הנהלים והעבודה בצוות.
במקום שכל נהג יפעל לפי ההרגלים שפיתח בעולם האזרחי, אנשי היחידה צריכים לעבוד בהתאם לדרישות המסגרת הצבאית ולמשימה שניתנה להם.
יט”ר ישראל, העמותה והיחידה הצבאית – מה ההבדל?
כאשר קוראים על יט”ר ישראל, חשוב להבחין בין המסגרות השונות.
עמותת יט”ר ישראל היא גוף אזרחי שהוקם לפני המלחמה ופועל בתחומים הקשורים בין היתר להתנדבות, חילוץ והצלה, חיפוש נעדרים, הכשרות וסיוע לכוחות הביטחון.
במקביל, בתקופת המלחמה פעלו אנשי יט”ר במסגרת שירות המילואים, וצה”ל פרסם מידע על פעילות היחידה הטקטית הרכובה בגזרות שונות.
הקשר בין המסגרות נובע בין היתר מהאנשים ומהיכולות שנצברו לאורך השנים, אך פעילות אזרחית ופעילות צבאית אינן אותו הדבר. ההבחנה הזאת חשובה להבנת הדרך שבה מיומנויות שהיו קיימות לפני המלחמה קיבלו שימוש נוסף במסגרת המילואים.
מה קורה לידע כשהמילואים מסתיימים?
אחד ההיבטים המעניינים במפגש בין העולם האזרחי למילואים הוא שהידע יכול להתפתח לאורך הדרך.
אדם מגיע לשירות עם ניסיון שצבר במשך שנים, ובמהלך הפעילות הוא נחשף גם לתרחישים, שיטות עבודה וכלים נוספים. כאשר הוא חוזר לחיים האזרחיים, הניסיון האישי שלו רחב יותר.
במקרה של מתנדבי יט”ר ישראל, חלק מהאנשים ממשיכים להיות פעילים גם במסגרת האזרחית. כך נוצר מאגר ניסיון שמתפתח לאורך זמן.
כמובן, ידע צבאי כפוף למגבלות ולכללים המתאימים לו. עם זאת, ברמת מיומנויות השטח, עבודת הצוות והמוכנות והניסיון המצטבר יכול להשפיע על הדרך שבה אנשים ניגשים לפעילות בהמשך.
הסיפור של אנשי יט”ר במילואים הוא סיפור של התאמה
קל לתאר את הסיפור של יט”ר ישראל כמעבר פשוט של נהגי שטח מהאזרחות לצבא, אבל המציאות מורכבת יותר.
הניסיון האזרחי סיפק בסיס: היכרות עם כלי שטח, יכולת לקרוא תוואי וניסיון בתנאים משתנים. המסגרת הצבאית הוסיפה דרישות אחרות – הכשרות ייעודיות, עבודה תחת פיקוד, תיאום עם כוחות נוספים והתאמת הנהיגה למשימה.
במובן הזה, הטרקטורונים הם רק החלק הבולט לעין. מאחוריהם נמצאים אנשים שנדרשו להתאים את מה שכבר ידעו למציאות אחרת.
עמותת יט”ר ישראל הוקמה שנים לפני המלחמה סביב מתנדבים ויכולות שטח. פעילות אנשי היחידה במסגרת המילואים הוסיפה לסיפור הזה פרק נוסף, שבו ניסיון שנצבר באזרחות השתלב עם הכשרה ודרישות של מערכת צבאית.
זהו החלק המעניין במעבר מאזרחות למדים: לא רק השימוש באותם כלי שטח, אלא הדרך שבה ניסיון קודם, הכשרה נוספת ועבודת צוות מתחברים כאשר תנאי השטח והמשימה משתנים.