מי שנוהג בשטח בשעות היום נשען על כמות עצומה של מידע חזותי, גם בלי לחשוב על כך. אפשר לראות את המשך הדרך, להעריך את עומקם של חריצים, לזהות שינוי בגוון הקרקע ולהבין ממרחק אם העלייה שמלפנים מתונה או תלולה. העיניים סורקות את הסביבה כל הזמן ומאפשרות לנהג לבנות תמונה של מה שמחכה לו בהמשך.
ואז השמש שוקעת.
אותו שביל, אותו רכב ואפילו אותו נהג יכולים למצוא את עצמם בסביבה שמרגישה אחרת לחלוטין. טווח הראייה מתקצר, הצללים משנים את צורתם של מכשולים, המרחקים נעשים קשים יותר להערכה ומה שנראה פשוט באור יום עשוי לדרוש הרבה יותר תשומת לב בחושך.
נהיגת שטח בלילה אינה רק נהיגת יום עם פנסים דולקים. היא מחייבת שינוי בקצב, באופן שבו קוראים את הדרך ובדרך שבה הנהגים מתקשרים ופועלים יחד.
האתגרים האלה מוכרים היטב גם בפעילות השטח של יט”ר, שבה היכולת להתמודד עם תנאים משתנים היא חלק משמעותי מהמיומנות הנדרשת מהנהגים.

כשהעיניים מקבלות פחות מידע

אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין יום ללילה הוא כמות המידע שהנהג מסוגל לקלוט.
באור יום אפשר להביט עשרות ואף מאות מטרים קדימה ולבנות מראש את קו הנסיעה. בלילה, מרבית תשומת הלב מתרכזת באזור שמואר על ידי הרכב. מה שנמצא מעבר לאלומת האור כמעט נעלם.
גם מכשולים מוכרים יכולים להיראות אחרת. אבן גדולה עשויה להטיל צל שגורם לה להיראות גבוהה יותר, בעוד שחריץ עמוק עלול דווקא להיבלע בחושך. שינויים קטנים בגובה הקרקע, שקל לזהות באור יום, הופכים לפחות ברורים.
לכן אחת ההתאמות הראשונות הנדרשות היא פשוט להאט. ככל שטווח הראייה קטן יותר, כך הנהג צריך להשאיר לעצמו יותר זמן להבין מה הוא רואה ולקבל החלטה.

תפיסת העומק משתנה

נהיגה בשטח דורשת הערכה מתמדת של גובה, מרחק וזווית. האם הגלגל יעבור מעל האבן? כמה עמוק החריץ? מה השיפוע של הירידה שמתחילה לפנינו?
בשעות היום המוח משתמש באור, צל, צבעים ונקודות ייחוס כדי לענות על השאלות האלה כמעט באופן אוטומטי. בחושך חלק מהמידע הזה נעלם.
תאורת הרכב אמנם מאפשרת לראות, אבל היא גם יוצרת צללים חזקים וניגודיות גבוהה. מכשול קטן שנמצא קרוב למקור האור יכול להיראות משמעותי יותר מכפי שהוא באמת, בעוד שהמשך הדרך מאחוריו נשאר חשוך.
נהג מנוסה לומד לא להסתמך על הרושם הראשון בלבד. כאשר לא בטוחים מה נמצא מלפנים, עצירה ובחינה של התוואי היא לעיתים האפשרות הטובה ביותר.
בשטח אין פרס על מעבר מהיר של מכשול שלא הובן נכון.

גם מסלול מוכר יכול להפתיע

אחת המלכודות בנהיגת לילה היא התחושה שמסלול מוכר לא דורש אותה רמת תשומת לב.
אבל העובדה שנהג מכיר דרך מסוימת מהיום אינה אומרת שהוא יקרא אותה באותה קלות בלילה. נקודות ציון בולטות יכולות להיעלם בחשיכה, הסתעפות שהייתה ברורה בצהריים יכולה להיות כמעט בלתי נראית, והמרחק בין נקודות שונות מרגיש לעיתים שונה.
מעבר לכך, השטח עצמו אינו קבוע. גשם, סחף, תנועת כלי רכב או עבודות באזור יכולים לשנות דרך גם אם הנהג עבר בה בעבר.
לכן היכרות מוקדמת היא יתרון, אבל היא אינה תחליף לערנות.
עבור נהגים הפועלים במסגרת יט”ר, המשמעות היא שגם מסלול שכבר נסעו בו בעבר דורש קריאה מחודשת כאשר מבצעים אותו בשעות החשיכה.

ניווט בחושך דורש יותר מתשומת לב למסך

מערכות GPS ומפות דיגיטליות הן כלים חשובים מאוד בשטח, ובלילה הערך שלהן אפילו גדל. כאשר קשה לזהות נקודות ציון בסביבה, הידיעה המדויקת של המיקום יכולה למנוע טעויות.
אבל גם כאן חשוב לזכור שהמפה אינה רואה את מה שנמצא כרגע מול הרכב.
היא יכולה להראות שביל, אך לא תמיד תדע לומר מה מצבו. היא יכולה להציג את הכיוון הנכון, אך לא בהכרח את הדרך המתאימה ביותר לכלי מסוים בתנאים הקיימים.
בנוסף, מסך בהיר בתוך תא חשוך משפיע על הסתגלות העיניים לחושך. לכן גם אופן השימוש באמצעי הניווט חשוב. המטרה היא לקבל את המידע הדרוש מבלי להפוך את המסך למרכז תשומת הלב של הנהג.
בסופו של דבר, ניווט לילה מוצלח משלב בין הטכנולוגיה לבין קריאת השטח בפועל.
השילוב הזה בין אמצעי ניווט, ניסיון והיכרות עם התוואי הוא חלק חשוב גם מהיכולות הנדרשות בפעילות יט”ר בשטח.

תאורה טובה עוזרת, אבל היא לא הופכת לילה ליום

קל לחשוב שהפתרון לנהיגת לילה הוא פשוט יותר אור. תאורה איכותית בהחלט יכולה לשפר משמעותית את היכולת לזהות את הדרך, אבל גם לה יש מגבלות.
אלומת אור חזקה מאירה היטב את האזור שאליו היא מכוונת, אך יכולה ליצור אזורים חשוכים מאוד מסביבה. אבק שמתרומם מכלי רכב אחרים עלול להחזיר את האור ולהקשות על הראייה, ובתוואי מפותל הפנסים אינם תמיד מאירים את המקום שאליו הרכב עומד לפנות.
לכן תאורה היא כלי עזר ולא תחליף לשיקול דעת.
הנהג עדיין צריך להתאים את המהירות לטווח שבו הוא באמת מסוגל לראות ולהבין את הדרך.

כשכמה כלי רכב נעים יחד, התמונה משתנה שוב

נהיגת לילה בשיירה מוסיפה אתגר נוסף. מצד אחד, נהגים נוספים יכולים לספק מידע ולעזור לזהות מכשולים. מצד שני, האורות והאבק של כלי הרכב האחרים עלולים להשפיע על הראות.
כאן נכנסת לתמונה התקשורת.
אם הנהג המוביל מזהה חריץ, שינוי בדרך או מעבר שדורש תשומת לב מיוחדת, המידע שהוא מעביר לנהגים שמאחוריו יכול לחסוך מהם הפתעה. אם אחד הכלים נעצר, חשוב שהקבוצה תדע על כך ולא תמשיך להתרחק.
במסגרת עמותת יט”ר, שבה פעילות השטח נשענת על מתנדבים וכלים הפועלים כחלק ממערך, היכולת לפעול יחד אינה פחות חשובה מהיכולת האישית של כל נהג.
במצב כזה, הנהג אינו שואל רק “האם אני יכול לעבור כאן?”, אלא גם “האם הצוות יכול לעבור כאן בצורה מסודרת?” ביט”ר, שבה הפעילות מתבססת על עבודת צוות ותיאום בין נהגים וכלים, השאלה הזאת מקבלת חשיבות מיוחדת דווקא כאשר הראות מוגבלת.

למה בכלל מתאמנים בלילה?

אפשר להסביר לנהג מה משתנה כאשר השמש שוקעת, אבל חלק מהדברים אפשר להבין באמת רק כאשר חווים אותם.
זו הסיבה לתרגול בתנאים שונים.
נהג שהתנסה בנהיגת לילה במסגרת מבוקרת לומד כיצד אותו מכשול נראה אחרת בחושך, כיצד משתנה הערכת המרחק וכמה משמעותית יכולה להיות התקשורת עם הנהגים האחרים.
במסגרת הפעילות וההכשרות של יט”ר ניתן לאורך השנים דגש על בניית יכולת מעשית של המתנדבים בתנאי שטח שונים. עבור רביב צוריאל והגורמים שלקחו חלק בהקמת המערך ופיתוחו, החיבור בין הניסיון האישי של המתנדבים לבין הכשרה מסודרת היה חלק מהדרך להפוך נהגים בעלי יכולות שונות לצוות שיודע לפעול יחד.
המטרה של אימון כזה אינה ללמד את הנהגים “לנצח את החושך”, אלא בדיוק להפך: להבין את המגבלות שהוא יוצר ולדעת לעבוד בתוכן.

עייפות היא חלק מהמשוואה

יש עוד גורם שמבדיל לעיתים קרובות בין נהיגת יום לנהיגת לילה: הנהג עצמו.
בשעות מאוחרות רמת הריכוז עלולה לרדת. אחרי יום ארוך, גם נהג מנוסה יכול להגיב לאט יותר או לפספס פרט שהיה מזהה מיד בשעות אחרות.
בשטח, שבו ממילא נדרשת תשומת לב גבוהה, לעייפות יש משמעות מיוחדת.
הפתרון אינו להסתמך על ניסיון או על כוח רצון, אלא להכיר בכך שעייפות משפיעה על קבלת החלטות. כאשר עובדים כחלק מצוות, קיימת גם האפשרות לשים לב אחד לשני ולזהות מצב שבו נכון לעצור, להחליף נהג או לשנות את קצב הפעילות.

היכולת האמיתית היא לדעת להתאים את עצמך לתנאים

פעילותם של אנשי יט”ר בתנאי שטח שונים ממחישה עד כמה התאמה לתוואי ולסביבה היא חלק מהיכולת עצמה. הדבר בא לידי ביטוי גם במסגרת פעילות היחידה בתקופת המלחמה, כאשר אנשי המערך נדרשו לפעול בתנאים ובשעות משתנים.
בכתבה של אתר צה”ל על פעילות אנשי יט”ר תוארו הכשרות ופעילות של אנשי היחידה במגוון תרחישים ביום ובלילה. החיבור בין כלים מתאימים, אנשים שמכירים את השטח והכשרה לתנאים שונים הוא חלק מהיכולת לפעול כאשר המציאות אינה מאפשרת לבחור את השעה או את תנאי הדרך.
וזו אולי הנקודה החשובה ביותר לגבי נהיגת לילה: לא מדובר ביכולת נפרדת לחלוטין מנהיגת שטח ביום. מדובר באותה מערכת של מיומנויות, אבל בתנאים שמחייבים את הנהג להשתמש בהן אחרת.

אותו שטח, נהג אחר

כאשר השמש זורחת שוב, הדרך לא בהכרח השתנתה. האבנים נמצאות באותו מקום, השיפוע נשאר אותו שיפוע והמרחק בין שתי נקודות זהה.
מה שהשתנה הוא המידע שעומד לרשות הנהג.
בלילה רואים פחות, ולכן צריך להסתכל טוב יותר. קשה יותר להעריך מרחקים, ולכן צריך להשאיר יותר מקום לטעות. נקודות ציון נעלמות, ולכן הניווט דורש תשומת לב אחרת. וכאשר מספר אנשים פועלים יחד, התקשורת ביניהם מקבלת חשיבות גדולה עוד יותר.הניסיון שנצבר לאורך פעילות יט”ר מדגיש בדיוק את הנקודה הזאת: תנאי השטח והשעה יכולים להשתנות, ולכן גם אופן הפעולה חייב להשתנות בהתאם.
נהיגת שטח טובה אינה נמדדת רק ביכולת לעבור מכשול מורכב. היא נמדדת גם ביכולת לזהות מתי התנאים השתנו ולהתאים אליהם את אופן הפעולה.
כי כשהשמש שוקעת, השטח אולי נשאר אותו שטח, אבל הדרך שבה צריך לקרוא אותו משתנה לחלוטין.

מאחורי יט”ר ישראל עומד מערך המבוסס במידה רבה על מתנדבים, אנשי שטח ובעלי ניסיון בנהיגה בתוואים מורכבים. יט”ר – היחידה הטקטית הרכובה – הוקמה מתוך תפיסה שלפיה ניתן לרתום יכולות אזרחיות קיימות ולשלב אותן במסגרת מאורגנת לצורכי סיוע, איתור, חילוץ והצלה ומשימות נוספות שבהן קיימת חשיבות לניידות בשטח.

הפעילות של מתנדבי יט”ר ישראל אינה מסתכמת בנהיגה ברכבי שטח. כדי לפעול במסגרת מסודרת נדרשים היכרות עם הכלים, הכשרה, עבודת צוות ויכולת להתנהל בתנאים משתנים. במקרים שבהם הפעילות מתרחשת בשטחים פתוחים, באזורי חולות, בדרכים שאינן סלולות או בתוואים שבהם הגישה מוגבלת, הניסיון הזה עשוי לקבל משמעות מעשית.

לאורך השנים פעלה עמותת יט”ר ישראל במסגרות שונות, ובתקופת המלחמה השתלבו חלק מאנשיה גם בפעילות במסגרת שירות המילואים. השילוב בין מתנדבים, אנשי מילואים ויכולות ניידות בשטח הוא אחד המאפיינים המרכזיים המזוהים עם הארגון.

?מי הם מתנדבי יט”ר ישראל

המתנדבים מגיעים מרקעים שונים, אך חלק משמעותי מהפעילות נשען על אנשים בעלי היכרות מוקדמת עם נהיגת שטח ועם הפעלת כלי רכב בתנאים שאינם אופייניים לנסיעה רגילה בכביש.

הניסיון האישי הוא נקודת פתיחה, אך הוא אינו מחליף הכשרה. נהיגה במסגרת משימה שונה מטיול שטח פרטי. הנהג נדרש לעבוד כחלק מצוות, לפעול בהתאם להנחיות ולהבין שהרכב הוא אמצעי שמטרתו לאפשר הגעה, סריקה, ניוד או סיוע בהתאם לצורך.

כבר במטרות שנקבעו לעמותה ניתן למצוא תחומים כמו חילוץ והצלה, חיפוש אחר נעדרים, סיוע לכוחות הביטחון והכשרת מתנדבים. מכאן ניתן להבין מדוע נושא ההכשרה הוא חלק משמעותי מהמודל שעליו מבוססת הפעילות.

עבור יט”ר ישראל, המטרה היא לחבר בין היכולת שמביא המתנדב מהבית לבין דרך עבודה מסודרת שמתאימה למסגרת שבה הוא נדרש לפעול.

?מה הופך יכולת אזרחית לכלי שימושי בשטח

בישראל יש ציבור גדול של נהגי שטח מנוסים. חלקם צברו לאורך השנים מאות ואף אלפי שעות של נהיגה בתנאים מגוונים. היכרות עם שבילים, דיונות, עליות, ירידות ומכשולים מעניקה לנהג ניסיון שקשה לקבל רק מלימוד תיאורטי.

עם זאת, כאשר היכולת הזאת עוברת למסגרת התנדבותית או מבצעית, הדרישות משתנות.

הנהג צריך לדעת לא רק כיצד לעבור מכשול, אלא גם כיצד לעבוד לצד נהגים נוספים, לשמור על כללי בטיחות, להתנהל בתוך תא שטח מוגדר ולהתאים את אופן הנהיגה למשימה.

זהו אחד הרעיונות שעליהם נשענת עמותת יט”ר: לקחת ניסיון שכבר קיים אצל אנשים ולתת לו מסגרת שבה ניתן להשתמש בו באופן מאורגן.

כך מיומנות שנרכשה בעולם האזרחי יכולה לקבל שימוש נוסף כאשר עולה צורך בפעילות בשטח.

יט”ר ישראל ואיתור נעדרים בשטחים פתוחים

איתור נעדרים הוא דוגמה טובה לסוג האירועים שבהם תנאי השטח משפיעים ישירות על אופן הפעולה. בניגוד לחיפוש בסביבה עירונית, שטח פתוח יכול לכלול צמחייה צפופה, דיונות, דרכי עפר, אזורים ללא תאורה ומרחבים גדולים שקשה לסרוק ברגל בלבד.

במצבים כאלה נדרשת חלוקה מסודרת של השטח ושימוש באמצעים שונים בהתאם לתנאים. לעיתים פועלים במקום צוותים רגליים, רכבי שטח, רחפנים ואמצעים נוספים, כאשר האירוע עצמו מנוהל על ידי הגורם המוסמך.

המקרה של הילד יובל קוגן, שנעדר ביולי 2026 באזור חוף חופית והשטחים הפתוחים שמצפון לאשקלון, המחיש היטב את המורכבות של חיפוש כזה. הילד בן הארבע נעלם באזור רחב שכלל חולות, צמחייה ושטחים פתוחים לכיוון ניצנים. בחיפושים השתתפו כוחות משטרה, גופי חירום ומתנדבים רבים, ונעשה שימוש בין היתר ברחפנים, רכבי שטח וטרקטורונים. לאחר שעות ארוכות של חיפושים הוא אותר באזור ניצנים כשהוא בריא ושלם.

מקרה כזה ממחיש את סוג האתגר שעומד בפני צוותים ומתנדבים כאשר אדם נעדר בשטח פתוח. ככל שתא השטח גדול ומורכב יותר, כך היכולת לנוע בו בצורה יעילה ולסרוק אזורים שונים הופכת לרכיב חשוב במאמץ הכולל.

החשיבות של רכבי שטח בפעילות מתנדבים

רכב שטח מאפשר להגיע למקומות שאליהם הגישה ברכב רגיל מוגבלת ולעבור בין נקודות מרוחקות בזמן קצר יחסית. עם זאת, בחירת הכלי תלויה תמיד בתוואי ובמשימה.

טרקטורון, למשל, מציע שילוב של ממדים קטנים יחסית ויכולת תנועה בתנאי שטח. כלי רכב אחרים יכולים להתאים לנשיאת ציוד או להסעת מספר אנשים.

השימוש בכלים כאלה מזוהה לאורך השנים עם יט”ר ישראל, ובמקורות רשמיים ניתן למצוא מידע נוסף על היחידה הטקטית הרכובה ותחומי פעילותה.

אבל גם כאן חשוב להבחין בין הכלי לבין היכולת. רכב שטח אינו פתרון בפני עצמו. הוא דורש נהג שמכיר את מגבלותיו, יודע לקרוא את תוואי השטח ומסוגל להפעיל אותו באופן בטוח בהתאם למשימה.

זו אחת הסיבות לכך שהכשרת הנהגים היא חלק בלתי נפרד מהפעילות.

הכשרה ועבודת צוות במסגרת עמותת יט”ר

כאשר מספר מתנדבים מגיעים מרקעים שונים, יצירת דרך עבודה משותפת היא תנאי חשוב לפעילות מסודרת.

אדם אחד עשוי להגיע עם ניסיון רב בנהיגת שטח, אדם אחר עם רקע מקצועי שונה, ואחר עם ניסיון צבאי. לכל אחד מהם יש ידע אישי, אך כדי לעבוד כצוות יש צורך בתיאום ובהבנה משותפת של אופן הפעולה.

לכן עמותת יט”ר ישראל שמה לאורך השנים דגש גם על הכשרת מתנדבים. ההכשרה מאפשרת לתרגל מצבים שונים, להכיר את כלי הרכב וליצור בסיס משותף לאנשים שמגיעים עם רמות ניסיון שונות.

הדבר משמעותי במיוחד בתנאי שטח. החלטה שאינה מתאימה לתוואי עלולה לגרום לכלי להיתקע, לפגוע בציוד או ליצור סיכון מיותר. הכשרה ותרגול אינם מבטלים את הסיכונים, אבל הם מאפשרים לנהגים להכיר טוב יותר את המצבים שאיתם הם עשויים להתמודד.

מהתנדבות אזרחית לפעילות במסגרת המילואים

אחד התהליכים שעברו אנשי יט”ר ישראל לאורך השנים הוא המעבר בין מסגרות שונות של פעילות.

הארגון הוקם כעמותה אזרחית, ובשנותיו הראשונות התקיימה פעילות התנדבותית שכללה גם שיתופי פעולה עם גורמי ביטחון. לאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 קיבלו יכולות השטח של חלק מהאנשים ביטוי גם במסגרת שירות המילואים.

באתר צה”ל פורסמו כתבות העוסקות בפעילות יחידת הטרקטורונים ובאנשי יט”ר. אחת מהן מספקת מבט על פעילות יחידת הטרקטורונים של אנשי המילואים ועל השימוש בכלים הללו במסגרת המשימות הצבאיות.

ההבחנה בין המסגרות חשובה: פעילות של עמותה אזרחית ופעילות של אנשי מילואים בצה”ל אינן אותו דבר, גם כאשר חלק מהאנשים, הניסיון והיכולות מוכרים משני העולמות.

?מה תפקידו של המתנדב בזמן אירוע

באירוע שבו משתתפים גופים רבים, המתנדב אינו פועל באופן עצמאי לפי שיקול דעתו בלבד. פעילות מסודרת דורשת חלוקת משימות, הגדרת אזורים ותיאום עם מי שמנהל את האירוע.

הדבר בולט במיוחד בחיפוש אחר נעדרים. הגעה של מתנדבים רבים יכולה להגדיל משמעותית את כוח האדם הזמין, אך ללא ניהול נכון עלולים להיווצר כפילויות, אזורים שלא נסרקו או אפילו סיכונים בטיחותיים.

לכן היכולת לעבוד במסגרת היא חלק חשוב לא פחות מהיכולת לנהוג.

מתנדבי יט”ר ישראל נדרשים להביא איתם לא רק ניסיון בשטח, אלא גם נכונות להשתלב במערך רחב יותר. במקרים מסוימים המשימה יכולה להיות ניוד, במקרים אחרים סריקה או סיוע מסוג אחר בהתאם לצורך ולמסגרת הפעילות.

צוריאל רביב והרעיון שמאחורי מערך המתנדבים

צוריאל רביב, ממקימי העמותה ומי שמזוהה עם הובלתה לאורך השנים, מופיע גם בפרסומים העוסקים בפעילות יט”ר במסגרות השונות.

הרעיון שעמד בבסיס הקמת הארגון היה לחבר בין אנשים בעלי יכולות שטח לבין מסגרת שבה ניתן להשתמש ביכולות האלה לצרכים רחבים יותר.

אבל מערך מתנדבים אינו בנוי סביב אדם אחד. בסופו של דבר הוא תלוי באנשים שמגיעים לפעילות, עוברים הכשרה, מקדישים מזמנם ומביאים איתם ניסיון מתחומים שונים.

זו גם הסיבה שבכתיבה על עמותת יט”ר חשוב להסתכל מעבר לכלי הרכב ולשמות המזוהים עם הארגון ולהבין כיצד פועל המערך עצמו.

מתנדבי יט”ר ישראל כחלק ממערך רחב יותר

אירועי חירום, חילוץ ואיתור יכולים לערב מספר גדול של ארגונים וגופים. המשטרה, צה”ל, גופי הצלה, יחידות מקצועיות ומתנדבים עשויים לפעול במקביל, כאשר לכל אחד מהם תפקיד אחר.

בתוך מציאות כזאת, הערך של גוף מתנדבים אינו נמדד רק במספר האנשים שהוא מסוגל להביא לשטח. חשובות גם היכולות שהם מביאים, רמת ההכשרה שלהם והיכולת שלהם להשתלב בתוך מערך שמנוהל על ידי גורם אחר.

.במקרה של יט”ר ישראל, אחד התחומים המזוהים ביותר עם המתנדבים הוא ניידות בתנאי שטח. זהו תחום ממוקד יחסית, אך כזה שיכול להיות רלוונטי במגוון מצבים שבהם הגישה הפיזית הופכת לחלק מהאתגר

מהשטח ועד החירום – היכולת שמאחורי המתנדבים

הפעילות של מתנדבי יט”ר ישראל מדגימה מודל שבו ניסיון אזרחי מקבל מסגרת נוספת. נהגים ואנשי שטח שמגיעים עם ידע קודם עוברים הכשרה ופועלים כחלק ממערך שבו היכולת שלהם יכולה לשמש למשימות שונות.

לא כל אירוע דורש רכבי שטח ולא כל משימה מתאימה לטרקטורונים. עם זאת, כאשר מדובר במרחבים פתוחים ובתוואים שבהם הגישה מורכבת, לניידות יכולה להיות חשיבות רבה.

אירועים כמו החיפוש אחר הילד שנעדר באזור אשקלון ממחישים עד כמה שטח גדול ומורכב יכול להציב אתגר בפני כוחות ומתנדבים, ועד כמה חשוב לשלב בין כוח אדם, אמצעים טכנולוגיים ויכולת תנועה. במקרה ההוא השתתפו גופים רבים והילד אותר לאחר חיפושים נרחבים – תזכורת לכך שמאחורי אירועי איתור נמצאת לעיתים עבודה של מספר רב של אנשים וארגונים.

עבור עמותת יט”ר ישראל, המתנדבים והכשרתם הם חלק מרכזי מהפעילות מאז הקמתה. כלי השטח הם המרכיב הבולט לעין, אבל היכולת להשתמש בהם בצורה מסודרת, לעבוד בצוות ולהשתלב במשימה רחבה יותר היא זו שמסבירה את מקומם בתוך פעילות הארגון.

 

 

עבור אנשים רבים, נהיגת שטח מתחילה כתחביב. יוצאים בסוף השבוע, מכירים מסלולים, לומדים להתמודד עם עליות, ירידות, חול ותוואי מורכב וצוברים עם השנים ניסיון שקשה לרכוש בדרך אחרת. אבל מה קורה כאשר היכולת האזרחית הזאת פוגשת צורך מבצעי?

זהו אחד ההיבטים המעניינים בסיפור של עמותת יט”ר – היחידה הטקטית הרכובה. לאורך השנים נבנה סביב הארגון מערך של אנשים בעלי ניסיון בנהיגת שטח ובתנועה בתוואים מורכבים. לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל קיבלו חלק מהיכולות האלה ביטוי גם במסגרת שירות המילואים של אנשי היחידה.

המעבר אינו פשוט כמו להחליף בגדים אזרחיים במדים ולהמשיך לנהוג. פעילות צבאית דורשת הכשרה, עבודה במסגרת פיקודית והתאמה של מיומנויות הנהיגה לצרכים שונים. במקרה של אנשי יט”ר, הניסיון שהגיע מהשטח האזרחי הפך לנקודת פתיחה שעליה נבנתה יכולת נוספת.

מהי יט”ר ישראל ואיך מתחיל הסיפור?

יט”ר ישראל היא היחידה הטקטית הרכובה, ארגון המבוסס על מתנדבים ובעלי יכולות שטח. העמותה הוקמה בשנת 2016, ובין מטרותיה נכללו לאורך השנים חילוץ והצלה, חיפוש נעדרים, סיוע לכוחות הביטחון והכשרת מתנדבים.

אחד האנשים המזוהים עם הקמת הארגון הוא צוריאל רביב, ממקימי העמותה ומי שמזוהה עם הובלת פעילותה לאורך השנים.

הרעיון שעליו התבססה עמותת יט”ר ישראל היה מעשי: בישראל קיימים אנשים שמחזיקים בניסיון משמעותי בנהיגת שטח ובהפעלת כלי רכב בתוואים מורכבים. במקום שהידע הזה יישאר רק בעולם האזרחי, ניתן ליצור מסגרת שבה חלק ממנו ישמש גם לפעילות התנדבותית ולסיוע בעת הצורך.

עוד לפני המלחמה עסק הארגון בהכשרות ובפעילות שטח. המציאות שנוצרה לאחר 7 באוקטובר הציבה בפני חלק מאנשיו מסגרת חדשה.

כשניסיון אזרחי פוגש את מערך המילואים

נהג שטח מנוסה יודע לקרוא תוואי, לזהות מכשולים ולהבין כיצד הכלי שעליו הוא נוהג מגיב לקרקע משתנה. אלו מיומנויות שיכולות להיות שימושיות גם בסביבה מבצעית, אך הן אינן מספיקות בפני עצמן.

חייל מילואים פועל כחלק ממערכת צבאית. הוא מקבל משימה, עובד תחת פיקוד ונדרש לפעול לצד כוחות נוספים. לכן המעבר של אנשי יט”ר ישראל למסגרת המילואים דרש התאמה של הידע הקיים למציאות חדשה.

באתר צה”ל פורסם תיאור של פעילות יחידת הטרקטורונים של היט”ר, שבו ניתן לראות כיצד נעשה שימוש בטרקטורונים ובנהגים במסגרת משימות בשטח. הפרסום עוסק בין היתר ביכולת לנוע בתוואים מורכבים ובאופן שבו היחידה מתכוננת לתרחישים מבצעיים.

הסיפור אינו רק כלי הרכב, אלא הדרך שבה ידע שנצבר במשך שנים בעולם האזרחי מקבל שימוש במסגרת אחרת.

למה דווקא טרקטורונים?

כשחושבים על כלי רכב צבאיים, טרקטורון אינו בהכרח הכלי הראשון שעולה בראש. אבל לכלי קטן וקל יחסית יש מאפיינים שמתאימים לסוגים מסוימים של שטח.

הוא מסוגל לנוע בשבילים צרים ובאזורים שבהם כלי רכב גדולים יותר עשויים להתקשות. ממדיו מאפשרים לו להתקדם בתוואים מורכבים יחסית, בהתאם לסוג הכלי ולתנאי הקרקע.

עם זאת, טרקטורון אינו תחליף לכלי רכב אחרים ואינו מתאים לכל משימה. זו נקודה חשובה להבנת הפעילות של יט”ר: הרעיון הוא להשתמש במאפייני הכלי במקום שבו הם מתאימים לצורך.

לשם כך נדרש גם נהג שמכיר את הכלי, את יכולותיו ואת מגבלותיו.

צוריאל רביב והמעבר לפעילות במסגרת צבאית

המעבר מהפעילות האזרחית למסגרת המילואים מופיע גם בפרסומי צה”ל העוסקים ביחידה.

צוריאל רביב, ממקימי יט”ר ישראל ומפקד היט”ר במסגרת הצבאית המתוארת בפרסומי צה”ל, הסביר כי אנשי המילואים מגיעים עם דגש על נהיגה מבצעית ועוברים הכשרות ייעודיות על הכלים בתרחישים שונים.

עבור צוריאל רביב, הניסיון שמביאים האנשים הוא בסיס שעליו נדרשת הכשרה המתאימה למסגרת שבה הם פועלים. נהג יכול להיות בעל ניסיון רב בשטח, אבל פעילות ביום ובלילה ובמסגרת משימה צבאית דורשת ממנו מיומנויות נוספות.

החיבור הזה מסביר חלק מהדרך שעברה יט”ר ישראל: מהתארגנות אזרחית המבוססת על מתנדבים ובעלי ניסיון בשטח ועד לפעילות של חלק מאנשיה במסגרת מערך המילואים.

לא כל נהג שטח הוא מיד נהג מבצעי

אחד הדברים שקל לפספס בסיפור הוא ההבדל בין ניסיון אזרחי לבין הכשרה מבצעית.

אדם יכול להיות נהג שטח מצוין ולהכיר היטב את הרכב שלו, ועדיין להידרש להכשרה נוספת כאשר מטרת הנהיגה משתנה. במסגרת צבאית הנהיגה היא חלק ממשימה רחבה יותר.

יש צורך לעבוד לצד כוחות נוספים, לפעול בהתאם להנחיות ולדעת כיצד להתנהל כאשר התנאים משתנים במהירות.

לכן הניסיון של אנשי עמותת יט”ר אינו מחליף את ההכשרה הצבאית. הוא מספק בסיס שעליו ניתן לבנות מיומנויות המתאימות לפעילות המבצעית.

מהדרום ועד רמת הגולן

אחד השינויים שעברה היחידה בתקופת המלחמה היה הרחבת הפעילות לגזרות שונות.

בפרסום של צה”ל מיולי 2024 תוארה פתיחת פעילות היט”ר גם בזירה הצפונית. המעבר לצפון הוא דוגמה לכך ש”נהיגת שטח” היא אינה יכולת אחידה.

נהיגה באזור מדברי שונה מתנועה באזור הררי. סוג הקרקע משתנה, השיפועים אחרים וגם תנאי מזג האוויר יכולים להשפיע על אופן הנהיגה.

לכן כאשר אנשי יט”ר ישראל עוברים בין גזרות, לא מספיק להביא את אותו כלי ואת אותו נהג. נדרשת התאמה של ההכשרה ושל שיטת העבודה לסביבה החדשה.

בכתבה של צה”ל על פעילות יחידת הטרקטורונים בזירה הצפונית מתוארת פעילות אנשי המילואים באזור אוגדה 210 וחטיבה 474, לצד התאמת הפעילות לתנאי הגזרה.

מאזרחים בעלי ניסיון לצוות שפועל יחד

הסיפור של אנשי יט”ר במילואים אינו רק סיפורם של נהגים בודדים. אחד האתגרים ביצירת יחידה המבוססת על אנשים שמגיעים מרקעים שונים הוא להפוך ניסיון אישי לדרך עבודה משותפת.

נהג אחד יכול להגיע עם ניסיון של שנים בדיונות, אחר מכיר היטב אזורים הרריים ואדם נוסף מביא איתו רקע צבאי משמעותי.

היכולות האלה עשויות להיות שימושיות, אבל הן צריכות להשתלב במסגרת משותפת. כאן נכנסים לתמונה ההכשרות, הנהלים והעבודה בצוות.

במקום שכל נהג יפעל לפי ההרגלים שפיתח בעולם האזרחי, אנשי היחידה צריכים לעבוד בהתאם לדרישות המסגרת הצבאית ולמשימה שניתנה להם.

יט”ר ישראל, העמותה והיחידה הצבאית – מה ההבדל?

כאשר קוראים על יט”ר ישראל, חשוב להבחין בין המסגרות השונות.

עמותת יט”ר ישראל היא גוף אזרחי שהוקם לפני המלחמה ופועל בתחומים הקשורים בין היתר להתנדבות, חילוץ והצלה, חיפוש נעדרים, הכשרות וסיוע לכוחות הביטחון.

במקביל, בתקופת המלחמה פעלו אנשי יט”ר במסגרת שירות המילואים, וצה”ל פרסם מידע על פעילות היחידה הטקטית הרכובה בגזרות שונות.

הקשר בין המסגרות נובע בין היתר מהאנשים ומהיכולות שנצברו לאורך השנים, אך פעילות אזרחית ופעילות צבאית אינן אותו הדבר. ההבחנה הזאת חשובה להבנת הדרך שבה מיומנויות שהיו קיימות לפני המלחמה קיבלו שימוש נוסף במסגרת המילואים.

מה קורה לידע כשהמילואים מסתיימים?

אחד ההיבטים המעניינים במפגש בין העולם האזרחי למילואים הוא שהידע יכול להתפתח לאורך הדרך.

אדם מגיע לשירות עם ניסיון שצבר במשך שנים, ובמהלך הפעילות הוא נחשף גם לתרחישים, שיטות עבודה וכלים נוספים. כאשר הוא חוזר לחיים האזרחיים, הניסיון האישי שלו רחב יותר.

במקרה של מתנדבי יט”ר ישראל, חלק מהאנשים ממשיכים להיות פעילים גם במסגרת האזרחית. כך נוצר מאגר ניסיון שמתפתח לאורך זמן.

כמובן, ידע צבאי כפוף למגבלות ולכללים המתאימים לו. עם זאת, ברמת מיומנויות השטח, עבודת הצוות והמוכנות והניסיון המצטבר יכול להשפיע על הדרך שבה אנשים ניגשים לפעילות בהמשך.

הסיפור של אנשי יט”ר במילואים הוא סיפור של התאמה

קל לתאר את הסיפור של יט”ר ישראל כמעבר פשוט של נהגי שטח מהאזרחות לצבא, אבל המציאות מורכבת יותר.

הניסיון האזרחי סיפק בסיס: היכרות עם כלי שטח, יכולת לקרוא תוואי וניסיון בתנאים משתנים. המסגרת הצבאית הוסיפה דרישות אחרות – הכשרות ייעודיות, עבודה תחת פיקוד, תיאום עם כוחות נוספים והתאמת הנהיגה למשימה.

במובן הזה, הטרקטורונים הם רק החלק הבולט לעין. מאחוריהם נמצאים אנשים שנדרשו להתאים את מה שכבר ידעו למציאות אחרת.

עמותת יט”ר ישראל הוקמה שנים לפני המלחמה סביב מתנדבים ויכולות שטח. פעילות אנשי היחידה במסגרת המילואים הוסיפה לסיפור הזה פרק נוסף, שבו ניסיון שנצבר באזרחות השתלב עם הכשרה ודרישות של מערכת צבאית.

זהו החלק המעניין במעבר מאזרחות למדים: לא רק השימוש באותם כלי שטח, אלא הדרך שבה ניסיון קודם, הכשרה נוספת ועבודת צוות מתחברים כאשר תנאי השטח והמשימה משתנים.